היי

אני עושה תחרות ציור שוב!

ציירו לי אותם.

פרס: קופון של 100₪ לדומינוס פיצה

יש לכם שבוע (אבל עשיתי הצבעה לראות אם צריך אקסטרה זמן), כשהזמן נגמר אני אבחר את האהובים עלי ואם אני לא אצליח לבחור ביניהם אני אעשה הצבעה שתוכלו לבחור מי ניצח :)

חרשתא של יהודית קגן הוא גם וגם.

מסכת תהום של אייל חיות מן הוא יהודי, בלי היבטים ישראלים

הספרים של יואב בלום הם ישראלים ולא מתעסקים ביהדות

דרך אגב אם הבלוג לא פועל בחג שני אני מתנצל.

באיזה ג׳אנר הייתם רוצים שיהיה יותר סיפורים/ספרים ישראלים?

או אפילו יותר לעומק, רעיון לעלילה ספציפית או סגנון storytelling שהייתם רוצים לראות יותר (קומיק/משחק מחשב/רומן/מחזה וכדומה)

כנראה שיש לי טענות רק על הביצוע. קאלנדור וקצה האמונה הם חמודים סך הכל אבל אפשר לראות שהם מאד מושפעים ממובכים ודרקונים ובונים על זה ואני אישית פחות אוהב את זה, אני אוהב לקרוא על עולמות פנטזיה מקוריים כמו בסגנון של ברנדון סנדרסון. אבל זה ממש קשה לביצוע ואני לא יודע עד כמה יש לזה קהל בארץ.

מבחינת גבירה וערפל התלונה שלי היא שאין לי עוד מזה.

-זה הספר האהוב עליי!

-קראתי פעם והוא נחמד

-אני אדיש/ה כלפיו

-ספר גרוע

-לנצח אתחרט על כל שנייה שביליתי בקריאת הספר הזה

-מזה מאלאדר? (במיוחד בשביל אפס)

(מוזמנים להוסיף אפשרויות שאתם חושבים עליהן.)

Superman: Man of Tomorrow #12 - “Superman’s Day Off” (2020)

הדמויות שיש אצלי באי בינתיים הן בעיקר ממדיה יפנית ואמריקאית, ועכשיו אני חושבת להוסיף לאי שלי אולי דמויות אייקוניות ישראליות. אשמח להצעות חחח

זייתים שחורים/ירוקים, עגבניות, בצל, פטריות, בולגרית, אננס, אנשובי, פפרוני...

Hiroshi Nagai's paintings need sunglasses to look at.

They look like how it feels to walk across a parking lot on a 98° summer day without a speck of shade in sight.

They look like heaven but also like you'd burn your bare feet on the ground.

Even when you can see shade you know it's not enough and the minute you step out you'll be burnt to a crisp like a vampire.

This feels like I could trip on that radio and fall right into that water, feeling the crystal waves as I drop in.

And this, a nice stroll down a resort strip, where my sunscreened skin could literally feel cooked if I leaned too close to the tiling.

And then a nice stretch of summer street, wherein you could see your face in the flushed red of that car provided it didn't blind you from its sunny reflections.

להוריד ממיוט 😌

הראיון הזה הוביל לגל מחודש של דיבורים על היתרונות של מנגה על קומיקס, מונע בעיקר על ידי החולשות של דיסי ומארוול, עכשיו מה שמפריע לי זה שאפשר לפתור את כל הבעיות האלו אם קוראים ספר שלא פורסם על ידי דיסי ומארוול

נמאס לכם שכל כמה חודשים מתחלפים העורכים, הכותבים, והמאיירים, וקשתות סיפור נחתכות באמצע או נשכחות?

תקראו ספר בבעלות היוצרים

נמאס לכם שכל כמה חודשים כל החוברות חייבות להיות קשורות לאירוע גדול ולפעמים צריך לקרוא את כולן כדי לקבל את כל הקונטקסט?

לאימג׳ ודארקהורס ובּוּם יש מלא ספרים בשבילכם

נמאס לכם לחפש איזו חוברת #1 היא החדשה ביותר של באטמן או ספיידרמן מבין כל חוברות #1 שלהם שיצאו רק בשלוש השנים האחרונות?

תקראו הלבוי

נמאס לכם שסדרות עוקבות באופן אובססיבי אחרי הסטטוס קוו שלהן ומחדשות רק פעם בעשור?

גם לי!

אבל כל אותן בעיות מתייחסות כמעט בבלעדיות לדיסי ומארוול, וכל קוראי הקומיקס האמריקאים שמדברים על זה לחלוטין מתעלמים מ*כל שאר התעשייה*

דיסי ומארוול כבר לפני שנים נפלו לבור שבו הם לא יוצרים סיפורים, הם יוצרים זיכיונות, ואי אפשר פשוט לסיים את באטמן, או להחליף את ברוס ווין, כי הוא מוכר, וכל ניסיון ישרוד לכמה חודשים ואז ברוס וקלארק קנט יחזרו, ופיטר פארקר שוב יהיה רווק עם קשיים כלכליים וחברתיים, והאוונג׳רס שוב יתפרקו ואז יוקמו מחדש, והמוטנטים יקימו מדינה עצמאית ואז היא תיפול שוב ואז יקום בית ספר חדש למוטנטים