Fridge Victory Tour

Oṃ bhūr bhuvaḥ svaḥ

tát savitúr váreṇyaṃ

bhárgo devásya dhīmahi

dhíyo yó naḥ pracodáyāt

 Supreme one;  the physical, astral, causal worlds.

the source of all, deserving all worship

 radiant, divine one;  meditate

¿Qué hora son mi corazón ?

Me gusta los aviones, me gustas tú. Me gusta viajar, me gustas tú. Me gusta la mañana, me gustas tú. Me gusta el viento,me gustas tú. Me gusta soñar, me gustas tú. Me gusta la mar, me gustas tú.

¿Qué voy a hacer? Je ne sais pas. ¿Qué voy a hacer? Je ne sais plus. ¿Qué voy a hacer? Je suis perdu. ¿Qué hora son mi corazón?

שעה לשקיעה יצאתי מתל–אביב. בשעה האחרונה בבית נפחתי תחושת קודש בסידורים האחרונים על ידי הסדרת טקסיותם, מנייתם וכימותם. מגלם סוכן נוסע, גובה מס יומולדת, חיבבתי מאחלי יומולדת, השקיתי את גינת הניסוי, מציף את עץ השסק הצעיר, חזרתי לחבב בפעם האחרונה לפני מחר והוצאתי את כרטיס הרשת האלחוטי מהפי.סי. המסמן הגדול של התנתקות. לאחר הירידה מכביש 4 ל–41, היציאה מהעיר לכפר מקבלת ממשות ואני מסמס לעוטסב שאני בדרך. הוא שואל מתי אגיע וכשליתר בטחון כתבתי בחצות הוא הודיע שאמצא את השער נעול. פחחחח…מה אכפת לי בלאו הכי התכוונתי לישון תחת כיפת השמיים. הוא שולח אגודל מונף. כשמלאתי דלק לפני מצפה רמון ירד עלי שהכי קול להתחיל עם הסאפ באילת את היום הראשון לשארית. בחצות הגעתי לאילת. קניתי ב"סופר מגדלור-כל הלילה" משקפת זולה לצלילה מחר והתמלאתי בגלידה, פרשתי מחצלת ומזרון בחוף מגדלור ונרדמתי דלוק עם האייפאד ויישום ’’צופה בכוכבים’’.   הזבובים השכימו אותי ואחריהם נביחות  של רובין שהחלה לרדוף אחר עורבנים בלי לדעת שהעורבני האילתי מחזיר מלחמה הפשלתי שק’’ש, חילצתי את הסאפ המקופל במושב הקדמי לחוף, פימפמתי  200 פעםים (ספרתי) עם  משאבת האוויר. הסאפ התיישר לתחייה ויצאנו לחנוך עצמנו כגופים שטים בים האדום. חתרתי צפ׳מז׳, נגד הרוח, משחק עם הגלים הנמוכים ושוצפים, צופה באילת ובנמל מתעוררים. בכיוון חזרה, כשהרוח בגבי דוחפת אותי מהר מדי למצריים מצאתי שונית, נקשרתי לסאפ ושחיתי/צללתי בעקבות הדגים הצבעוניים.

מאילת, בכיכר הדולפינים הכחולים, תפסתי שאני ממהר ללא צורך ועלול לפספס את כל הנוף המרהיב של כביש 12. קבעתי חוק של עד 60 קמ"ש שהצלחתי לשמור כשעה עד הר חזקיה, שם עצרתי להתרענן ולעשות סלפי. הסתבר שבאשראם ממש מקפידים על מדיניות אי-הכנסת כלבים. לבד ממוסטאפה, ענק אפגאני צעיר בעל פרווה לבנה שחי בכלוב עם העיזים ומימיו לא התרועע עם כלבים, אסור לאף תושב או אורח להכניס כלב. ניסיתי לבנות סיפור אהבה בין האפגאני הבתול וטוב הלב לשחומה האתלטית אך לא היה סיכוי לשנות את הגזירה, בלי קשר למהומה  שרובין עוררה במרדף אחר התרנגולות השפנים והטווסים. כפשרת ביניים היא הורחקה לאוהל מחוץ לאשראם. בשלב הזה החום התיש אותה וכל מה שהיא רצתה זה רק לרבוץ בצל. לחוץ ולו רק סמלית להתחיל שבוע עבודה על רב המכר הלכתי להביא את המחשב כשפתאום נתקלתי בעופר, בעלה של עירית, חברה מהגנון, שסיים סופ"ש קונדליני יוגה עם נירוואנה, חופשה מדברית ראשונה מאז מלחמת יום כיפור.  מדובר היה בתזמון מעניין מאוד מבחינתי כיוון שאחת התקוות שהיו לי מהאשראם היתה לפתוח מחדש אצלי את ערוץ ההידברות עם גיא, חבר גנון נוסף שברוגז איתי מלפני שנה. על אף שעירית דחקה בי להיות פעיל בחידוש הקשר, התקשיתי לכתוב לו. כיוון שאחת הדברים שהערצתי בו כילד היה יכולתו לא לדבר עם הוריו במשך חודשים, ידענו שנינו שאין סיכוי שהוא יעשה את הצעדים הדרושים לפיוס. זה היה עלי. והנה מופיע לו עופר, למוד קרבות זכרים שבחיים לא יחשוב להתפייס. הקושי להתפייס נבע מהמרחק הקצר בין התפייסות והתרפסות. הקושי לכתוב לו נבע מחוסר הבהירות לגבי רצוני להחיות את הקשר וחוסר האמון ביכולתי להישאר זקוף וגמיש במהלך ניסיונות ההחייאה. לא סמכתי על עצמי ולכן, מיד לאחר שנפרדתי מעופר כתבתי לגיא מכתב. מה שיהיה יהיה. סיפרתי לעצמי שגם אם לא אקבל ממנו תשובה לפחות התאמנתי על המק. הפנמת המק מתחוללת במקביל ובקצב האיטי של הכלת הישות שנקראת ’’אשראם במדבר’’. עוטסב שיחרר אותי מכל מטלה באשראם אך, למזלי, לא מהשתתפות במעגל, שקורה פעמיים ביום: ברבע לתשע וברבע לשלוש. למזלי, כי כך יכולתי לספק לעצמי תחושת קירבה ולו מינימאלית. רצוני להשתייך לניסוי קהילתי  הייחודי גובר ככול שנוקפות השעות. לו נידונתי להתבוננות מרוחקת משלושת שולחנות העץ העגולים שאני עובר בינם במהלך היום בהתאם למצב השמש והצל הייתי מפספס הרבה מבדיחות הדעת, מאפיין הכרחי של עבודת הקהילה באשראם הזה. מראית העין של הא-פוליטיות של האשראם מושגת בגלל הזרים שבאים לאשראם כחלק ממה שנקרא "חיפוש הדרך" והעצמאות הכלכלית של המקום, עסק מהוגן לכל דבר, מקיבוץ "סמר" שבבעלותו האדמה והמבנים.

July 7, 2015

בשבת, יממה מאוחר מהמתוכנן מזה כחודשיים, יצאתי מתל אביב. העמסתי במכונית מזוודת טרולי עלייה למטוס עם מכנסיים לסוגיהם והלבשה תחתונה, תרמיל גב לואה, קנייה ראשונה בדמי שחרור לפני 31 שנים, מלא בחולצות לסוגיהן, גרביים ותיק רחצה, תיק ספורט עם ספרים ועזרה ראשונה. בנוסף לקחתי צידנית רכה עם קפה ותה מסוגים שונים+תבלינים, אוכל לרובין, דיג'ירידו, חליל סופראן + ספר תווים, סקייטבורד וסאפ מתנפח + משאבה. נסעתי את שעת הזהב לאורך כביש החוף, עצרתי ב"ילו" של ניייייייייייר, קניתי במבצע שני "מו" בחמש שקל, לעשות מו עם מוס פחות שומן הרגיש לי תועבה לתפארת תחילת המסע. המשכתי לנסוע דרך השדות, המטעים ובריכות הדיג מדרום לעתלית לכיוון עין כרמל. השמש ירדה לגובה האדמה, הדיונות במערב בלעו חלק מהאדום והיתר צבע לי את המסביב. ב"עין כרמל" התיישבתי על הספסל מול החלקה המשפחתית בבית הקברות לאכול את ה"מו" עם רובין ולדנדן בפעמון אבני נחל צופר שעשה טושן לפני שנתיים ורק לפני שבוע נתלה בידי תמתמ.  רובין התעקשה לרדוף אחרי להקת הטווסים של הקיבוץ, צווחותיהם ויכולתם לרוץ, לעוף ולהגדיל את נפחם שילהבו את  תשוקתה. בינתיים השמש שקעה, החשיך ועדיין, המלונים הזהובים בשדות לא איבדו מזוהרם. נראה שהקטיף הסתיים ומה שנשאר אולי בגדר לקט, שכחה ופאה. לקחתי שלושה.  מבחינתי עדיף היה שמדובר בגניבה כי היעד הבא הוא אהרון, צדיק גדול בתורה ונורא רציתי לקלקל לו את הקארמה. שני צריפי נחלת משפחת קיתה בדר'מז' קיבוץ "כפר הנשיא" היו חשוכים כצפוי. הייתי הכי שקט שאפשר אבל אצבעות כלבה על משטח העץ מקימות מתחזקים מתרדמתם. אהרון יצא עם כפכף טפח בעזרתו ושאג קסססס קסססס כשלהפתעתו הוא ראה אותי מגיח מהחנייה. התקשקשנו קצת, היה לו קשה לעכל שרובין היא הסיבה לשימוש בלשון רבים כשאמרתי לו ש"אנחנו" נבוא לבקר. הוא חזר לישון כיוון שעוד מספר שעות הוא קם ללימוד ולתרגול מדיטציה. השנה הוא מעמיק בפראניאמה, סדרת תנועות נשימה משעממות שהוא יעשה, כמו שאני מכיר אותו מספר שנים עד ההעמקה/התקבעות בביצוע מדויק של מנח אחר. באישון לילה הוא קם והתחיל את סידורי היום החדש, לסלק ליחה במעברי האף, לשתות באיטיות כוס מים פושרים ואז צ'אי ולימוד גמרא במרפסת. עכשיו זה גמרא, גם הטקסט שהוא חופר באיטיות משתנה אצלו לפי תקופות. אחר כך הוא התיישב במרכז החדר, מתח רגליו, התנועע ועבר ללוטוס, עטף עצמו בגלימה והתחיל לתרגל שאיפות\נשיפות להזהרת הגולגולת. בזריחה הצטרפתי אליו למדיטציה. הוא שילב מדי פעם תרגילי נשימת מפוח, אני הסתפקתי בישיבה, ראשונה מזה שנתיים. בשלב מסוים הוא פרש לשכיבת גב ואני יצאתי החוצה לרובין שחיכתה לי בקוצר רוח ועשינו סיבוב בוקר ראשון בקיבוץ. כפר הנשיא נחשב קיבוץ "אהבלי" במקצת, לא רציני, תמים, שבזכות מייסדיו האנגלו-סקסיים, נשמרה בו אווירה היפית מעודדת אופוריה. האוויר היה צלול ורק תנועת אנשי צבא נרשמה אצלי כחריגה. כשחזרתי הביתה אהרון הכין דייסת קווקר עם פירות יבשים, ארוחת הבוקר הקבועה שלו. התקשקשנו קצת. הוא שנא את הרעיון שרובין צמודה אלי אך נאלץ להמשיך להתבונן ברגשות האיבה שלו. מתוך 24 שעות אהרון ישן 6 שעות. לילו מתחיל בשעה לימוד תורה, 4 שעות התבוננות בוקר  ואת 12 השעות עד לשעתיים התבוננות ערב שלפני השינה  הוא מחלק בין סידורים, לימוד, קריאה, אכילה וישיבות מדיטציה קצרות של חצי שעה עד שעה.  הוא מתקשה בקריאת ספרי בדיון ולכן התפלאתי שראיתי את "הגברת עם הקמליות" של אלכסנדר דיומא הבן שמיד החרמתי לזריקת קריאה. מסתבר שהספרנית בקיבוץ הציעה לו. ראיתי בהמלצתה לקרוא ספרות צרפתית צעד רומאנטי, לו נשאלתי הייתי שולף מהמדף ריאליזם קודר כצ'רלס דיקנס או רומן היסטורי כ"קוו ואדיס" ושמחתי בשביל שנינו על בחירתה. יומו הראשון של מסע הניצחון חלף באי-לימוד שימוש באייר-מק המשודרג שלי. עדין לא מותקן בו אופיס, רועי שנתן לי את צינור  האוויר לנסיעה, עובד על אירגון פתרון זול. בינתיים ההוא שמסרב לשאול אפילו בגוגל איך נוהגים את הפאקן פרארי-מוח שמולי מפנה מקום לילד שדופק סתם על המקלדת, מחפש אותיות ואיך עושים קופי פייסט. כיוון שהצריף השני בנחלת קיתה הוא משרד מרובה פי.סי. של אח של אהרון. וחבר ארכיטקט, שניהם לא בארץ,  אין לי תירוץ שלא לכתוב שלוש שעות את חלקו השני של רב המכר החדש, סיבת הסיבות לנסיעה. מדי פעם אהרון נכנס למשרד  ועושה את סידוריו שהם בעצם טובות לכל מיני אומללים שנעשה להם עוול והוא  כמיטב יכולתו מתקן את הנזק. חלק גדול מזמן הסידורים הוא לחכות ב"ממתינה". השבוע הסידור העיקרי שלו קשור לאפוטרופסות. מסתבר שלאחרונה הכיר בית המשפט במושג "תומך בקבלת החלטות" לאדם/חבר יכול בתנאים מסוימים להחליף מינוי אוטומאטי של בית המשפט כאחראי לאנשים בודדים שמאבדים מסוגלות לדאוג לעצמם (לדוגמא: חולה אלצהיימר שעדין בשלב מודע למצבו)