Anyway Larry is Still Real

She was kept as a hostage slave in a wealthy family’s apartment, forced to clean it whenever they knocked without warning, for EIGHT MONTHS. Just because they fed her does not mean she wasn’t a hostage and a slave. Her mother also has terminal cancer and was afraid she was never going to see her again.

If you start justifying human rights abuses against women, Jews, and Asians (she is half Chinese) because they are Israeli, you were never against antisemitism, misogyny, or wanted to stop Asian hate.

anyone who says they would is a fucking liar.

Two Gazans discuss the fact that Hamas was storing rockets near the tents of displaced persons, and that this likely caused the Rafah strike tragedy.

זה נפוץ בעיקר בחוגים פרוגרסיביים במערב, אבל לא רק. כולנו יודעים שהעולם הוא לא שחור ולבן והרבה דברים הם לא 100% טוב או 100% רע, הנרטיב של חזק-חלש מעודד ניואנס והתחשבות במעמדות ובמאבקי כוחות והוא הוליד הרבה דברים טובים. תנועת מי טו למשל הגיעה מהמקום הזה, שאנחנו מאמינים לקורבנות כי מעצם היותם קורבנות קשה להם להשמיע את הקול שלהם.

אבל, ויש פה אבל גדול, במיוחד עכשיו אנחנו רואים את הנרטיב הזה הולך מהמקום הניואנסי של להטיל יותר אחריות על מי שחזק, לסוג החדש של קיצוניות וראייה דיכוטומית - אם אתה חלש, מסכן, קורבן - מותר לך לעשות הכל.

וזו הסיבה שאנחנו רואים כל כך הרבה פרוגרסיבים וליברלים מצדיקים את המעשים של חמאס. מרוב אובססיה לקוטנקסט, אנשים שכחו שרצח, חטיפות ואונס זה רע - בלי קשר לקונטקסט. הפלסטינים הם באמת מוחלשים פה באזור, אז מותר להם. נקודה שאני רואה שוב ושוב היא ״זו לא הגנה עצמית מצד ישראל כי בעזה מתים יותר״. בישראל מתו פחות אנשים כי אנחנו משקיעים בהגנה על האזרחים שלנו, כי הוצאנו מיליארדי דולרים על כיפת ברזל, כי אנחנו לא משתמשים בנשים וילדים כמגן אנושי - אבל זה לא משנה, כי אצלם מתו יותר אז הם מסכנים ולכן מותר להם. ואנחנו רואים מדינות במערב שמכילות ״הפגנות״ של מהגרים ופעילי שמאל, שהן בעצם מפגני אלימות ואנטישמיות משולחי רסן, תקיפות של יהודים ושל שוטרים, ונדליזם והשחתה. המערב מכיל את זה כי הם מסכנים, הם מוחלשים, אבל אם המערב לא יגן על עצמו, מהר מאוד האלימות והפרימיטיביות ישתלטו על העולם הליברלי שאנחנו מנסים לבנות כאן.

בהקבלה למי טו, אז לא הייתה מסה של אנשים ליברלים שאמרו שתלונות שווא, לצורך העניין, הן כלי לגיטימי במאבק לשוויון מגדרי כי גברים הם חזקים ונשים הן מוחלשות אז מותר להן לעשות כל מה שהן רוצות כדי להשתחרר מכבלי תרבות האונס. מה השתנה?

למה הם תולשים פוסטרים של ילדים חטופים? למה הם מסרבים להאמין שקרה פה טבח נורא? כי זה יהפוך אותנו למסכנים, ואם אנחנו מסכנים הם חייבים להיות בצד שלנו. הם חייבים להאמין שזה לא קרה. לאורך ההיסטוריה אידיאולוגיות השתנו מקצה לקצה, אבל איכשהו, הבעיה תמיד נשארה היהודים. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשגרמניה הייתה בשפל כלכלי והמפלגה הנאצית עלתה לשלטון, את מי האשימו? את היהודים, ששולטים בכסף ובבנקים. וכמעט 100 שנה אחר כך, בעידן פוסט-קולוניאליסטי, מי הקולוניאליסט הכי גדול? היהודים.

והם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. אשכרה קיימים אנשים שטוענים שאין דבר כזה העם היהודי, ושאין לו קשר לארץ ישראל, כולנו אנשים לבנים מרחבי העולם שהמציאו זהות תרבותית משותפת כדי לצבור כוח ולהשתלט על אדמות פלסטין. אותם אנשים שמופתעים כל פעם מחדש ששחקן עם אף גדול הוא לא יהודי כי ״יש לו וייב״.

גם אנחנו, לצערי, לא נקיים מהתחושה שאנחנו מסכנים אז יש לנו פטור מהמוסר ומהחוק. כל מנטליות ״ישראל השנייה״, הפוליטיקאים שלנו שהמשפחות שלהם דוכאו בעבר, מרגישים שמותר להם שחיתות ומותר להם מינוי מקורבים ומותר להם שוחד. ועכשיו כשטבחו בנו, ואנחנו מרגישים מפוחדים וחלשים ובצדק, אני פתאום שומעת מכל פינה ״כהנא צדק״, ״לשטח את עזה״, ״להטיל עליהם פצצת אטום״.

זו מנטליות מסוכנת. העולם מורכב ומלא בניואנסים, אבל בשורה התחתונה, יש דברים שלא עושים ולא אומרים. זהו. נקודה. גם אם אתה הכי מסכן בעולם זה לא נותן לך free pass. ואם המערב רוצה להישאר חופשי, הוא צריך להפסיק לפחד ולהפסיק לקבל בהבנה התנהגויות שסותרות את סל הערכים שלו. אם אתה מוכן לקבל עליך את הערכים המערביים, את זכויות האדם והשוויון וההתנגדות לאלימות, אתה מוזמן להצטרף אלינו - לא משנה מאיפה הגעת במקור. אם אתה מצפה מהמערב להכפיף את עצמו לערכים הפרימיטיביים שלך ולקבל אותם בהכלה ובהבנה, מקומך לא איתנו. וגם אנחנו הישראלים, אם אנחנו שואפים להישאר דמוקרטיים, חופשיים ומתקדמים, צריכים להיזהר מהמנטליות של ״אנחנו במזרח התיכון ואנחנו נתנהג ככה״. יש לנו את הזכות ואפילו את החובה להגן על עצמנו, אבל אין לנו את הלגיטימציה לעשות כל מה שעולה על רוחנו.

On October 7th, Dafna and Ela were abducted from Kibbutz Nahal Oz after Hamas terrorists executed their father, Noam Elyakim, his wife, Dikla Arava, and Dikla's son Tomer Arava (17). [A/N: It's unclear if they witnessed it, or only learned of it later].

In an interview on Channel 11, the girls' grandmother told some of their story:

The girls were taken together into Gaza in a vehicle. They said on the way in, stones were thrown at them; one hit Dafna's back.

Additionally, Hamas used psychological terror on the two, telling them no one was waiting for them back home. She also mentioned their captors didn't give the girls any privacy when they were allowed to use the bathroom.

זה נפוץ בעיקר בחוגים פרוגרסיביים במערב, אבל לא רק. כולנו יודעים שהעולם הוא לא שחור ולבן והרבה דברים הם לא 100% טוב או 100% רע, הנרטיב של חזק-חלש מעודד ניואנס והתחשבות במעמדות ובמאבקי כוחות והוא הוליד הרבה דברים טובים. תנועת מי טו למשל הגיעה מהמקום הזה, שאנחנו מאמינים לקורבנות כי מעצם היותם קורבנות קשה להם להשמיע את הקול שלהם.

אבל, ויש פה אבל גדול, במיוחד עכשיו אנחנו רואים את הנרטיב הזה הולך מהמקום הניואנסי של להטיל יותר אחריות על מי שחזק, לסוג החדש של קיצוניות וראייה דיכוטומית - אם אתה חלש, מסכן, קורבן - מותר לך לעשות הכל.

וזו הסיבה שאנחנו רואים כל כך הרבה פרוגרסיבים וליברלים מצדיקים את המעשים של חמאס. מרוב אובססיה לקוטנקסט, אנשים שכחו שרצח, חטיפות ואונס זה רע - בלי קשר לקונטקסט. הפלסטינים הם באמת מוחלשים פה באזור, אז מותר להם. נקודה שאני רואה שוב ושוב היא ״זו לא הגנה עצמית מצד ישראל כי בעזה מתים יותר״. בישראל מתו פחות אנשים כי אנחנו משקיעים בהגנה על האזרחים שלנו, כי הוצאנו מיליארדי דולרים על כיפת ברזל, כי אנחנו לא משתמשים בנשים וילדים כמגן אנושי - אבל זה לא משנה, כי אצלם מתו יותר אז הם מסכנים ולכן מותר להם. ואנחנו רואים מדינות במערב שמכילות ״הפגנות״ של מהגרים ופעילי שמאל, שהן בעצם מפגני אלימות ואנטישמיות משולחי רסן, תקיפות של יהודים ושל שוטרים, ונדליזם והשחתה. המערב מכיל את זה כי הם מסכנים, הם מוחלשים, אבל אם המערב לא יגן על עצמו, מהר מאוד האלימות והפרימיטיביות ישתלטו על העולם הליברלי שאנחנו מנסים לבנות כאן.

בהקבלה למי טו, אז לא הייתה מסה של אנשים ליברלים שאמרו שתלונות שווא, לצורך העניין, הן כלי לגיטימי במאבק לשוויון מגדרי כי גברים הם חזקים ונשים הן מוחלשות אז מותר להן לעשות כל מה שהן רוצות כדי להשתחרר מכבלי תרבות האונס. מה השתנה?

למה הם תולשים פוסטרים של ילדים חטופים? למה הם מסרבים להאמין שקרה פה טבח נורא? כי זה יהפוך אותנו למסכנים, ואם אנחנו מסכנים הם חייבים להיות בצד שלנו. הם חייבים להאמין שזה לא קרה. לאורך ההיסטוריה אידיאולוגיות השתנו מקצה לקצה, אבל איכשהו, הבעיה תמיד נשארה היהודים. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשגרמניה הייתה בשפל כלכלי והמפלגה הנאצית עלתה לשלטון, את מי האשימו? את היהודים, ששולטים בכסף ובבנקים. וכמעט 100 שנה אחר כך, בעידן פוסט-קולוניאליסטי, מי הקולוניאליסט הכי גדול? היהודים.

והם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. אשכרה קיימים אנשים שטוענים שאין דבר כזה העם היהודי, ושאין לו קשר לארץ ישראל, כולנו אנשים לבנים מרחבי העולם שהמציאו זהות תרבותית משותפת כדי לצבור כוח ולהשתלט על אדמות פלסטין. אותם אנשים שמופתעים כל פעם מחדש ששחקן עם אף גדול הוא לא יהודי כי ״יש לו וייב״.

גם אנחנו, לצערי, לא נקיים מהתחושה שאנחנו מסכנים אז יש לנו פטור מהמוסר ומהחוק. כל מנטליות ״ישראל השנייה״, הפוליטיקאים שלנו שהמשפחות שלהם דוכאו בעבר, מרגישים שמותר להם שחיתות ומותר להם מינוי מקורבים ומותר להם שוחד. ועכשיו כשטבחו בנו, ואנחנו מרגישים מפוחדים וחלשים ובצדק, אני פתאום שומעת מכל פינה ״כהנא צדק״, ״לשטח את עזה״, ״להטיל עליהם פצצת אטום״.

זו מנטליות מסוכנת. העולם מורכב ומלא בניואנסים, אבל בשורה התחתונה, יש דברים שלא עושים ולא אומרים. זהו. נקודה. גם אם אתה הכי מסכן בעולם זה לא נותן לך free pass. ואם המערב רוצה להישאר חופשי, הוא צריך להפסיק לפחד ולהפסיק לקבל בהבנה התנהגויות שסותרות את סל הערכים שלו. אם אתה מוכן לקבל עליך את הערכים המערביים, את זכויות האדם והשוויון וההתנגדות לאלימות, אתה מוזמן להצטרף אלינו - לא משנה מאיפה הגעת במקור. אם אתה מצפה מהמערב להכפיף את עצמו לערכים הפרימיטיביים שלך ולקבל אותם בהכלה ובהבנה, מקומך לא איתנו. וגם אנחנו הישראלים, אם אנחנו שואפים להישאר דמוקרטיים, חופשיים ומתקדמים, צריכים להיזהר מהמנטליות של ״אנחנו במזרח התיכון ואנחנו נתנהג ככה״. יש לנו את הזכות ואפילו את החובה להגן על עצמנו, אבל אין לנו את הלגיטימציה לעשות כל מה שעולה על רוחנו.