#shamati

שמעתי שנת תרח"צ

"זכו, אחישנה", היינו דרך תורה. "לא זכו, ע"י יסורים", שהיא דרך התפתחות, שסוף כל סוף יבוא הכל לתכלית השלימות.

וענין דרך תורה, היינו שנותנים לאדם פשוט סגולות, שיכול לעשות לעצמו כלים מוכנים לזה. וענין כלים נעשה ע"י התפשטות האור והסתלקותו. שענין כלי נקרא דוקא הרצון לקבל. זאת אומרת, שחסר לו איזה דבר. ו"אין אור בלי כלי", שצריכים לתפוס את האור באיזה כלי, שיהיה לו אחיזה. ולאדם פשוט אי אפשר שיהיו לו חסרונות על דברים גבוהים, כיון שאי אפשר להיות חסרון טרם המילוי, כמ"ש "התפשטות האור וכו'". למשל, כשיש לאדם אלף לירות, אז הוא עשיר, יש לו הרחבת הדעת. מה שאין כן כשאח"כ הרויח יותר, עד חמשת אלפים לירות, ואח"כ הפסיד, עד שנשארו לו אלפים, אז הוא כבר בעל חסרון, יש לו כבר כלים על שלושת אלפים לירות, יען שכבר היה לו, נמצא שדוקא התבטל.

ועל זה יש דרך תורה. כשהאדם מורגל בדרך התורה, להצטער על מיעוט השגה, וכל פעם יש לו איזה הארות, והם מתחלקות, אזי הם גורמים, שיהיה לו יותר צער ויותר כלים.

קפד. ההבדל בין אמונה להשכל

שמעתי ט"ו שבט תש"ט טבריא ההבדל בין האמונה להשכל.

יש מעלה בהאמונה, שהוא פועל על הגוף יותר משכל, מסיבת שהיא קרובה להגוף. שהאמונה היא בחינת מלכות, והגוף מתיחסת להמלכות. לכן היא פועלת עליו.

מה שאין כן השכל, שהוא מיוחס לט"ר, אינו יכול לפעול כל כך על הגוף. אבל יחד עם זה יש מעלה להשכל, שהוא נבחן לרוחני, בערך האמונה שהיא מיוחסת להגוף. וברוחניות יש כלל, ש"אין העדר ברוחניות" ו"כל פרוטה ופרוטה מתקבצת לחשבון גדול".

מה שאין כן האמונה הנבחן לגשמיות, שנקרא בחינת פירוד. שאין שום הצטרפות בגשמיות. אלא, מה שעבר, אין. שמה שהיה בעבר, אינו מצטרפת להוה ועתיד. לכן, הגם בבחינת אמונה להדבר, שהוא פועל עליו בשעת מעשה במאה אחוז מערך שהשכל פועל, אבל הוא רק פועל לפי שעה. מה שאין כן השכל, הגם שהוא פועל רק אחוז אחד, מכל מקום האחוז הזה נשאר קבוע וקיים. לכן במאה פעמים הוא מצטרף לאותו שיעור, שהאמונה היתה יכול לפעול בפעם אחד. מכל מקום בבחינת אמונה, כשיעבוד מאה פעמים, הוא ישאר באותו המצב. מה שאין כן בבחינת השכל, הוא ישאר אצלו בבחינת קבוע וקיים.

The Romemut [exaltedness/sublimity] of the Creator means that one should ask the Creator for the strength to go above reason. This means that there are two interpretations to the Romemut of the Creator:

1. To not be filled with knowledge, which is intellect with which one can answer one’s questions. Rather, he wants the Creator to answer his questions. It is called Romemut because all the wisdom comes from above and not from man, meaning that man can answer his own questions. Anything that one can answer is regarded as answering everything with the external mind. This means that the will to receive understands that it is worthwhile to observe Torah and Mitzvot [commandments]. However, if the above reason compels one to work, it is called “against the opinion of the will to receive.”

2. The greatness of the Creator means that one becomes needy of the Creator to grant his wishes. Therefore:

1. One should go above reason. Then one sees that he is empty and becomes needy of the Creator.

There is emptiness only in a place where there is no existence, as in “The earth hangs on nothing.” You find that what is the measure of the filling of the empty place? The answer is, according to one’s elevation of oneself above reason.

This means that the emptiness should be filled with exaltedness, meaning with above reason, and to ask of the Creator to give him that strength. This will mean that all the emptiness was created, meaning it comes to a person to feel this way—that he is empty—only in order to fill it with the Romemut of the Creator. In other words, one is to take everything above reason.

This is the meaning of the verse, “God has made it that He will be feared.” This means that these thoughts of emptiness come to a person in order for one to have a need to take upon himself faith above reason. And for this we need the help of the Creator. It follows that at that time, one must ask the Creator to give him the power to believe above reason.

It turns out that it is precisely then that one needs the Creator to help him, since the exterior mind lets him understand the opposite. Hence, at that time, one has no other choice but to ask the Creator to help him.

One must not be angry when he has work with the will to receive, that it obstructs him in the work. One would certainly be more satisfied if the will to receive were absent from the body, meaning that it would not bring its questions to a person, obstructing him in the work of observing Torah and Mitzvot [commandments].