פריוועילג המחמד של טאבלר

but god forbid someone says they like living in israel right

This anon sent me like four asks that I really don't have the energy to tackle at midnight, and told me to kill myself as well. So I'll just answer this one.

So like. Your definition of Zionist and my definition of Zionist are obviously different. I grew up in a relatively leftist leaning area in Israel. I was taught farming and gardening at school, we were volunteering, I was in a youth group that volunteered in the fields around my town as well, and we lived really close to arab towns as well which we would constantly go to and have shared classes with the arab schools around us. To me Zionism growing up was about the nature, farming industry and economy of Israel. It was about buying locally (and buying locally includes from arab owned businesses, for the record), picking up garbage on trips, helping pick up fruits from the orchard, and while the IDF was part of it, it was in the sense of protecting ourselves in case we get attacked, and the most common thing you could hear was "when you grow up there won't be a military" - because there will be peace, and we won't need it anymore.

I protested against the government. I protested against the military. I protested against the war and for the return of the hostages. I cut people out of my life over this war.

I have friends who share my opinions who identify as non-zionist, some as antizionist as well. But they didn't grow up in a rural area like me, next to an orchard, going camping every month, and volunteering like I did. They never learned the values of what Zionism is, and they never identified with the term in the first place. I have, and I'm not giving up on my identity just because people from the outside decided it means something it's not. We were taught the exact opposite of what goyim are claiming were being taught. "Settlers" (as in Israeli Jews living in the west bank) was a dirty word, I never met one person who could stand Bibi where I grew up, I was taught the Etzel and the Lechi were terrorist organisations, and people around me wanted peace. They wanted a two state solution. They wanted co-existence. That doesn't mean there wasn't anyone racist or bigoted where I grew up, but I'm talking about what I was taught are the core values of Zionism.

I care about the Iranian people, but I also want to be clear - I never claimed to be an activist. I didn't have any spare money to donate to any organisation or fundraiser for the Iranian people, I wanted to go to a protest/rally (it's 00:40 I don't remember the right word) but I was sick that day so I didn't even do that. Reblogging a few posts is not activism and I never claimed I did anything that could actually support them. I'm hoping I could, but as of now I still haven't.

Also Jews don't believe in hell 🤷

אני גדלתי במושב, הם גדלו בתל אביב. לא הייתי קורא לאנשים במושב שלי שמאלנים אבל הם גם לא היו ממש ימניים. כשאני למדתי על ציונות כשהייתי קטן למדתי שזה אהבת הארץ, לא הממשלה או המדינה אבל האדמה עצמה. זה כלל להפוך את הנגב לירוק, לשמור על שמורות הטבע נקיות, ולפתח את הכלכלה בארץ ולקנות תוצרת הארץ. זה כלל את זה שהיה לנו שיעור חקלאות בבית ספר עם חממה בבית ספר. זה בא יד ביד עם הפעילויות שעשינו עם בתי ספר ערביים בסביבה.

כן יש אנשים שמקשרים את ה"ציונות" שלהם לדעה הפוליטית הימנית שלהם ויש כאלו שחושבים שצריך להעיף את כל הערבים או לכבוש עוד שטחים וזה פשוט לא הערכים שאני גדלתי עליהם בהקשר של ציונות. וזה לא כי ההורים שלי היו קייס מיוחד, לא אכפת להם מציונות.

וזה כאילו. יש לי חברה תל אביבית שכשדיברתי איתה על ציונות היא אמרה שזה לרצות ישראל השלמה, ולא ללמד אותה מה זה אומר כי היא יודעת, ושאני טועים בהגדרה. וזה פשוט לא מסתדר לי איך בן אדם שלא מזדהה עם התווית הזאת בכלל חושב שהוא יודע מה תווית שהוא מעולם לא הזדהה איתה אומרת יותר מבן אדם שגדל על הערכים שלה? בתוך השדות והקיבוצים?

איך אנשים יכולים להגדיר ציונות בתור משהו אלים ולא מוסרי ולהצדיק לעצמם את העובדה שאנשים שגדלים על הערכים של ציונות לא לומדים את הדברים האלו בכלל? יש הבדל בין "זה מה שהזהות הזאת אומרת" לבין "זה משהו שאנשים עשו בשם הזהות הזאת אבל זה לא מייצג את הערכים שלה".

כן, וואללה, מתחשק לי להחזיק דגל ישראל ולהיות נגד הכיבוש ולא להחזיק את דגל פלסטין ולהיות נגד הכיבוש. אני חושב שאת התחושות שלי מביע חקלאי מעוטף עזה שדיבר על החיים תחת מתקפת טילים. הוא מתאר את אהבתו לעבודת אדמה. הוא מתאר איך זה לחיות כשהוא מותקף בטילים והוא גם מתאר מורכבות ואת ההבנה שלו לתושבי עזה:

אז חלחלה ההבנה שיש למעשה שני אזורי חיץ בין ישראל לבין עזה – אחד זה אזור סטרילי בתוך הרצועה שאותו הגדירה המדינה כ"שטח הריגה" של מי שמתקרב לגדר; אבל יש עוד אזור חיץ – וזה אנחנו. ישובי העוטף. אזור שמתוחזק בתועפות של מיגון, ומסומם בהטבות מס, שני דברים שמאפשרים למדינה לקבוע בו כללי משחק אחרים: כאן ירי על אזרחים הוא דבר סביר ומידתי. 

....

שני סיפורים מאותה מלחמונת: באחד הימים מקבלים חברי הקיבוץ מסרון לניידים שלהם "בשום אופן אין לגעת בשרידי הנפילות, מי שלקח את הקסאם מליד המרפאה שיתקשר אלי דחוף". את ההודעה הבלתי נשכחת שלח לנו זאביק עציון רכז הביטחון השוטף, הרבש"ץ של הקיבוץ. שנתיים אחר כך – שעתיים לפני הכניסה לתוקף של הפסקת האש שסימנה את סופו של מבצע "צוק איתן" – נהרג עציון מירי מרגמה. 

הסיפור השני קשור בערב בתל אביב, אחרי הצהריים של פרוץ המבצע עוד הוצאנו מכולה של אבוקדו – עד היום אני לא מצליח להבין איך הנהג לא ברח כשבומים של תותחים ונפילות של פצצות מרגמה מלווים אותנו. בערב נסעתי צפונה. ענת והילדים כבר היו עם כל הקיבוץ במשמר העמק, ואני החלטתי לעצור בתל אביב להשתתף בהפגנה נגד המלחמה (גם עם ההפגנות האלה סיימתי מאוחר יותר). 

ואיך זה לחיות תחת שריפות שנגרמו בידי תושבי עזה כלפיי העוטף (אפרופו המיתוס המטומטם של אהבת האדמה בידי "הילידים" ושנאת האדמה בידי "קולוניאליסטים"):

רוב תושבי ישראל לא הבינו עד הסוף את המשמעות השריפות הללו – עמית סגל ספר בחדשות דונמים, והסביר שבסך הכל הנזק לא רציני. אבל אנחנו, קהילות קטנות וחקלאיות שנטועות בנוף הזה. עבורנו לראות את ואדי הבשור שרוף זה הרבה יותר גרוע מעוד יומיים שבהם בורחים מהבית בגלל קסאמים; ולקצור חיטה מוקדם לשחת במקום לגרעינים, כי פוחדים משריפות, זה משהו שמדיר שינה מעיניו של כל חקלאי. התמונות האלה של שחור בעיניים ריסקו אצלנו את מעט האמון שעוד נותר לנו בממשלה. אבל להפוך את זה למנוף פוליטי? היינו מעטים מדי ורחוקים מיד. מה, "בגלל כמה בלונים נצא למלחמה?"

ואיך זה להיות בבית ספר שיש עליו חשש ממתקפות נ"ט:

בתקופה הזאת גם איחדו את בתי הספר היסודיים ובנו קריית חינוך ממוגנת במועצה, שמו מחסומים בשדות עם שלט "סכנת ירי נ"ט", שאותם היו סוגרים בכל פעם שהיתה התראה. ואם ב"צוק איתן" מעולם לא הגיעה הוראה "תעצרו את העבודה", עכשיו בכל חשד להסלמה סגרו את העוטף: כשברחו אסירים מכלא גלבוע סגרו את העוטף, אחרי חיסולים בג'נין סגרו את העוטף, מהומות בירושלים? סגרו את העוטף, והכל מהרגע להרגע. את מספר ימי הלימודים שהילדים שלי הפסידו בשיטה הזו כבר הפסקתי לספור מזמן, וכל פעם שזה היה ליותר מיומיים כבר היה פינוי מסודר. 

לבסוף הוא מסכם במסר שלדעתי הוא המסר הפשוט ביותר ומשהו שהרבה מאוד מפספסים:

שואלים אותי אם נחזור, התשובה המיידית שלי היא כן, איך בכלל אפשר אחרת? לא בגלל הציונות, לא בגלל אידאולוגיה, ואצלי אפילו לא בגלל הקהילה הזאת שבסוף אני באמת-באמת אוהב, התשובה למדוע אחזור היא כי אני חקלאי. 

גדלתי בשדות ובמטעים האלה שבין ואדי אסף, נחל הבשור, ואדי סאלקה, באדמות הלס של הנגב המערבי, זה המקום היחידי שאני מרגיש בו באמת בבית, המקום היחיד שמאפשר לי לנשום. אני לא יודע אם מי שאינו חקלאי מצליח להבין את מה שאני כותב עכשיו, את ההבנה הפשוטה שבית הוא לא רק ארבע קירות וחצר, אלא כל השטח הזה של השדות והמטעים שאתה באמת מכיר בו כל אבן, שאתה יודע בדיוק כמה גשם יירד כל שנה, איפה מתחיל הנזאז, ואיפה יש חרסים בקרקע, ואיפה היתה דוררת לפני חמש שנים.