MemBet

יצא לי כבר לשתף פה שירה... ובכן, מידי פעם שירה הופכת לשיר ומנגינה.

תודה על כל האהבה.

אם זה טיפה מעניין אתכם, הנה כמה לינקים להאזנה:

הליריקה המקורית:

בתחנה מחוץ לתחנה יושבת עם הלב על המדרכה ואנשים מחכים לטרמפ או למונית אבל אני מחכה לעצמי בתחנה מחוץ לתחנה מחפשת לא לחשוב ולא מצליחה בזמן שאנשים מחכים לאוטובוס או להורים אני מחכה לעצמי ואם אצבע את חיי בצבעים שונים כמה מהם יהיו בצבע בצבע של להמתין בתחנה מחוץ לתחנה רואה עתיד שלילי או שלא רואה אנשים מחכים לסקס או ללימודים לטיול או לסמים ואני מחכה לעצמי ואם אצבע את חיי בצבעים שונים כמה מהם יהיו בצבע בצבע של להחלים?

איך אני יכולה להנות מלחגוג את עצמי כשעוגה עם נר עליה דלוק ואני מכבה אותי היום הזה תקוע לי בלו"ז כמו כתם אדום על חולצה תכלת יושבת בחצות על שיר בלוז לכפות על היום תוחלת בעוד כמות זמן כזו או אחרת תפסיקו לחגוג לי יום הולדת ואז לא רק אני אהיה עצובה היום המשפחה שואלת מה אני רוצה לעשות לכבוד או לקבל במתנה ויש רק דבר אחד שבאלי אבל אותו לא מקבלים יש רק דבר אחד שבאלי בא לי להפסיק בעוד כמות זמן כזו או אחרת תפסיקו לחגוג לי יום הולדת ואז לא רק אני אהיה עצובה היום ויש שאומרים שאני רק בחצי הדרך אבל זו דרך ארוכה ובלתי נסבלת הלוואי והייתי יכולה להיות שמחה

לא יכולה להתחיל להסביר איזה סרט עברתי עם לנסות לכתוב על זה שיר ושזה לא יישמע מידי דרמטי אני זוכרת שאני וחברה סיפרנו ליועצת בית הספר הכל והיא גלגלה עיניים משהו בה צעק מבלי להרים את הקול ואני לא הבנתי למה רק אטמתי לא ברור לי למה זה קשה האירוע עצמו לא כואב לי אבל הוא מטושטש וזה מבלבל אפור בין שחור לבן לא טוב לי כשהסיפור יצא אל המנהלת חשיבות היא לא ייחסה אמרה שהוא בחור מקובל וחתיך ושככה יכולה לומר כל בחורה ואני לא הבנתי איך איך זה הוגן היום זה קצת בסדר או אולי בסדר קצת יותר נעים לא לחשוב מעבר יותר נוח לא לחוות שום דבר שנים אחרי גיליתי שגבר לקח את היועצת והחזיר אותה שבורה היא גלגלה עיניים כי הכאב שלי לא עלה בקנה עם הכאב שלה היום אני מבינה גם היא הייתה אטומה

בדרך כלל אני מעלה לפה קומיקסים חביבים שציירתי אבל היום אני אשמח לשתף איתכם משהו קצת שונה.

לאחרונה הוצאתי שיר ראשון החוצה תחת שם במה - הנרייטה.

למה?

כי וואלה גדול עליי להוציא תחת השם שלי אז החלטתי ללכת על זה עם מה שאני כן מסוגלת...

השיר נקרא 'בבת אחת' ומדבר על חרדה, דיכאון, כדורים ומה שבין לבין.

אני לא מקדמת אותו יותר מידי ולא פרסמתי באף פלטפורמה אישית אבל אני מרגישה שכאן אני יכולה לסמוך עליכם שתפרגנו אם אהבתם ותמשיכו הלאה אם לא (:

אם הצלחתי לגעת במישהו, אז עשיתי את שלי. אם לא, לפחות ניסיתי.

במידה והקדשתם מזמנכם על מנת להקשיב, אני לחלוטין אסירת תודה.

מצרפת פה כמה לינקים

The Inevitability of Moving On [OC]

ארבע שורות שתפסו באופן אבסולוטי את תחושותיי בחודשים האחרונים.

הוא נגע בי מאוד ולכן החלטתי לצייר את היום יום שלי ביחד עם מילותיו.

מקווה שיצליח לגעת גם בכם.