#thehebrewmoth

כַּנִּרְאֶה שֶׁאֲנִי שְׁבוּרָה מִדַּי, שַׁבְרִירִית מִדַּי.

כְּמוֹ הַחַיּוֹת הַמִּנְיָּטוּרִיּוֹת מִזְּכוּכִית.

אוּלַי אֵיזוֹ צִפּוֹר עִם כְּנָפַיִם שַׁבְרִירִיּוּת,

אוֹ סוּס עִם רַגְלַיִם שֶׁיָּצְאוּ קְצָת דַּקּוֹת מִדַּי.

יָנִיחוּ אוֹתִי בַּצּוּרָה הַלֹּא נְכוֹנָה,

וַאֲנִי אֶפֹּל וְאֶשָּׁבֵר,

וַחֲתִיכוֹת שֶׁלִּי יִתְפַּזְּרוּ.

את עשירה היא אומרת. יש בך כל כך הרבה. אז למה אני מרגישה, דלה, ריקה.

פעם הייתי תפוז, מלאה במיץ חמוץ, ויטמינים וחרצנים. מתפוצצת בפה, ממלאת בחיות.

מה אמורים לומר כשנגמר.

כשנגמר היום

כשנגמרת השעה

כשנגמר האוכל

כשנגמרת שיחה.

ומה אומרים כשאין עוד מה לומר לך

שאני מרגישה שכבר לא נותר בי

מה לתת.

מה אומרים כשאנחנו יחד

אבל בתוכי הכל ריק.

מה אומרים כשקשר מסתיים,

אבל שני הצדדים רוצים עוד.

ומה אומרים כשקשר כבר קורה,

אבל הוא דל ועם המון גבולות.

אולי רק אניח עלייך ראש,

ואשקע בשינה עמוקה.

ומחר יום חדש,

והתחלה חדשה.

ותעטפי אותי ותיהי קרובה,

ותלחשי מילות תודה.

ותגידי - את מספיק.

ואני מרוצה.

אמרתי שעוד תשובי,

וישובו כל אלו

שהלכו וסיימו,

ולא הותירו אחריהם דבר.

מלבד זיכרונות,

ניחוח בושם,

ומגע יד על כתף.

כל אלה הם דברים חולפים.

ומי שנשארת,

אוף.

אני רוצה

שלא יכאב

אני רוצה

להתנתק,

להירפא

לצאת מכל זה.

רוצה כל כך.