#pararmy

מצחיק שכל הבנות באוטובוס בוכות וגם אני איתן. איך יוצאים מהחוג הזה? כבר פחות באלי

אני מתגייסת מחר לצהל. צבא הגנה לישראל. ויש טירונות, ואז קורס ואז את הסדיר. עכשיו כן. אני לחוצה. ברור. זה לצאת מהבית למסגרת אחרי שאני כבר 4 חודשים בבית. וללכת למסגרת שעוד לא חוויתי. אני תמיד מנסה להשוות את זה לגרעין. אבל בתכלס זה לא אותו דבר. בגרעין יכלתי ללבוש מה שאני רוצה (כל עוד יש חולה כחולה גם עליי). בצבא לא. בגרעין הלכתי עם פאקינג שרוואלים. אז בצהל השרוואל היחיד שאני אלבש זה בלילה כשאני ישנה. בגרעין יכלתי לחזור הביתה בשיחת טלפון אחת פשוטה לרכז. בצבא צריך להוציא גימלים או משהו כזה. הגרעין היה יותר חופשי. אבל מה אני משווה שנת שירות לצבא? תכלס זה מפריע לי ממש בקטנה. יותר מפריע לי כל הקטע של המקלחות, אני לא אוהבת להתקלח עם עוד אנשים מסביבי. לא אוהבת את זה. לא מרגיש לי בנוח בכלל. אבל מה שעוד מפריע לי זה שאחותי ואח שלי הגדולים לא יהיו ביום גיוס שלי. כי כל אחד מהם בפאקינק קצה אחר של העולם. אם אחותי בהודו אז אח שלי בדרום אמריקה. תמיד חשבתי שהם יהיו איתי ביום גיוס, יעזרו לי לארגן תיק, יעזרו לי בקניות לקראת הצבא. ופשוט יהיו שם איתי. אבל לא! הקקות היו חייבים לעשות את הטיול אחרי צבא שלהם דווקא כשאני מתגייסת. מוסר השכל: אל תסמכו על אחים שלכם.

בלילה גנבו לאבא שלי את כל הכבשים. עדר שלם. פשוט באו אנשים, ולקחו אותם. בלי שאף אחד ישים לב. פשוט לקחו את כולם. לא השאירו כבש אחד. הפרנסה של אבא שלי הלכה. לא זוכרת את עצמי בלי כבשים מאחורי הבית, מידי פעם ללכת לעזור לאבא בדיר כשהרועה צאן לא היה נמצא, לתת חלב מבקבוק לטלאים הקטנים. והריח שלא יוצא מהאף ומזכיר תמיד את הבית. פשוט באו ולקחו הכל.

Im flying to see my brother in 4 hours!!  Cant wait!!