כיצד התעוררות דתי מפינות רחוקות של כדור הארץ השפיעו על התפתחותה של כפר ישנוני בשם חיפה. בשנת 1761 הרס דאהר אל עומר בנה את חיפה מחדש במקום שבו מצויה כיום העיר התחתית. אל עומר הקיף את העיר חומה והציב עליה מגדלי-שמירה מעוגלים. בצלע ההר הקים מצודה וקרא לה בורג’ א-סלאם, כלומר: מצודת השלום.
קיימים הסברים שונים למקור השם חיפה
השורש חפ”י שפירושו בעברית לכסות, להסתיר – אולי במשמעות של הר הכרמל שמכסה על העיר.
קשר עם המילה חוף או “חוף יפה”.
השם במילה הארמית כיפא שמשמעותה סלע.
עולי רגל נוצרים מאז מסעי הצלב במאה ה-12 וה-13 גרסו שחיפה נקראה על שם הכהן הגדול בתקופתו של ישו – כייפא (“קיפא”; על פי לוקאס, ג, 2)
פירוש נוצרי נוסף מבוסס על שם פטרוס השליח, שנקרא גם “כפא”
שם הכפר כתוב ונהגה גם حَيْفَا, Χάιφα, Caifas, Caface, Ha’ipha, Caypha, Caipha. בראשית המאה ה-20 יצא גוטליב שומכר בקריאה לכתיב אחיד של שם העיר – “Haifa”.
צמיחת אוכלוסית חיפה
בשנת 1841 האוכלוסייה של חיפה הייתה 1,250 תושבים. מה גרם לכפר ערבי באמפריה העות׳מאנית לצמוח למרכז עולמי של חמש דתות: הטמפלרים הגרמנים הפרוטסטנטים, קתולים כרמליתים, אחמדים, בהאים, וכמובן יהודים ציונים.
טריסטרם מתאר את חיפה של חומות נפולות ושיטפונות של מי ביוב
[זהו אותו הנרי בייקר טריסטראם כומר וחוקר טבע שעל שמו נקרא ה״הטריסטרמית״ הידועה קולות wolf whistle הדומה לשריקה בעלת משמעות מינית כמו בסרטון טריסטרמית במצדה]
Tristram’s Grackle
הקשיבו בשניה: 2:00
בינתיים חיפה עברה צמיחת אוכלוסיה מוגברת והתפתחות כלכלית ניכרת. בשנת 1914 והאוכלוסייה גדלה למעלה מ-20,000 תושבים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השניה, מספר התושבים בעיר היה כ-65,000 נפש.
Welayet Beirut by Mohammad R. Tamimi considered one of the major books of contemporary trips which surveys conditions in Nablus before World War I.
כעת נבדוק כיצד עלייתם של גרמנים פרוטסטנטים, בהאים, אחמדים, וכרמליתים קתולים – כולם במקביל לתנועה הציונים היהודית – השפיעו על התפתחותה של העיר חיפה: חיפה – מרכז דתות
טמפלרים הגרמנים הפרוטסטנטים – Tempelgesellschaft בחיפה
המושבה הגרמנית בחיפה היתה מרכז הפעילות של הטמפלרים. לפי אמונתם של הטמפלרים, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים ועבודה קשה בארץ הקודש, בירושלים, שבה הם שאפו לקיים מודל של חיים אידיאליים באמצעות הקמת כפרים יצרניים. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התיישבו מאות טמפלרים במושבות אחדות שהוקמו ברחבי ארץ ישראל, בהן עסקו בחקלאות, במלאכה, תחבורה, תיירות, אדריכלות ובמסחר.
לאחר מספר ניסיונות כושלים של קבוצות קטנות להיאחז בקרקע בעמק יזרעאל, בשנת 1868 רכשו Hoffmann and Hardegg קרקעות בחיפה והקימו את המושבה הגרמנית בחיפה, לאורך רחוב הכרמל (שד׳ בן גוריון היום) שרוחבו היה 30 מ׳. אז אוכלוסיתה של חיפה היתה 4,000 נפש. בתי המתישבים תוכננו על ידי יעקב שומאכר, אביו של גוטליב שומאכר לעיל. המתישבים ניסו לגדל ענבים על מורדות הר כרמל וחיטה בקרית אליעזר – שניהם ללא הצלחה רבה. לכן הם פנו לבניה, מלאכה, ומסחר. ישובים נוספים הוקמו ביפו, שרונה,המושבה הגרמנית בעמק רפאים, כרמלהיים – Karmelheim במרכז הכרמל, ולהאלה, וילהלמה, ולדהיים.
בזמן מלחמת העולם השניה הזדהה הדור השלישי של הטמפלרים במושבות עם הנאצים. רבים מהם תלו את דגלי צלב הקרס על בתיהם. חלק מצעירי הטמפלרים נסעו לגרמניה להתנדב לצבא הגרמני ולחמו נגד בנות הברית. רבים גורשו מן הארץ, תחילה לקפריסין ואחר כך הצטרפו לקרוביהם באוסטרליה. הבריטים בתגובה הכניסו את כל הטמפלרים למחנות סגורים. עם פרוץ מלחמת העולם השניה שלטונות המנדט הבריטי, שראו באנשי הקהילה הגרמנית נתיני אויב והם רוכזו במחנה המעצר מזרעה והמושבות החקלאיות שרונה, ולדהיים, וילהלמה ובית לחם הגלילית, הפכו למחנות הסגר.
בוצעה חילופי שבוים – טמפלרים תמורת יהודים. בסך הכל הוחלפו בהמשך 551 יהודים תמורת 455 גרמנים.
במלחמת השחרור גרש הפלמ”ח את הטמפלרים מבתיהם לחו”ל והם לא הורשו לשוב. כחלק מהסכם השילומים בין מדינת ישראל לגרמניה בשנת 1952 הוסכם עקרונית גם על פיצוי שתשלם ישראל לטמפלרים על הרכוש שהיה להם בישראל.
התכנון של סיטי סנטר חיפה מדבר עם התכנון הטמפלרי
נמל חיפה
ב-1758, כאשר העיר נבנתה מחדש לאחר שנהרסה על ידי דאהר אל עומר, גדלו ממדיהן של הספינות והן יכלו לעגון במים עמוקים בלבד. במפרץ ליד חיפה היו מים עמוקים מספיק לספינות הגדולות, ובנוסף, הר הכרמל שימש כמגן מסופות חזקות. בנימין זאב הרצל זיהה את הפוטנציאל של חיפה. הרצל כתב בספרו “אלטנוילנד” תיאור עתידה של חיפה כעיר נמל חשובה. אולם מי שהיו הראשונים ליישם, ולהקים בחיפה נמל מודרני היו הבריטים, ששלטו בארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה.
נמל חיפה המקורי כבר אינו מתאים לעידן המכולות. הרציף המרכזי הוא הרציף הוותיק מבין רציפי הנמל. ההוא נבנה בתקופת הבריטים בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת. הרציף המערבי הוא הרציף המגוון ביותר בנמל והוא מאפשר שינוע של סוגים שונים של מטענים. מסוף המכולות המזרחי שהוקם בשנות ה-80. מסוף הכרמל המכונה ״הנמל הסיני״, יהיה המסוף המכולות הגדול בישראל. כפי שאתם יכולים לראות למטה,ממגורות דגון והנמל של חיל הים חונקים את הנוף בכיוון הים. לא קיים חוף נגיש רגלית לאיזור התיירותי של המושבה הגרמנית. משדרות בן גוריון אפילו לא רואים את הים.
דרך הציונות
השדרות נסללו בשנת 1887 על ידי אנשי המושבה הגרמנית. לעשיריה היו וילות על הכרמל. השדרות נקראו תחילה “רחוב ההר” (الجبل), והן נועדו לחבר בין העיר התחתית והמושבה הגרמנית לבין השכונה הגרמנית כרמלהיים שבמרכז הכרמל. באותה עת שררה יריבות בין הגרמנים הטמפלרים ובין הנזירים הכרמליתים, ובין היתר נסבה המחלוקת בעניין השימוש בדרכים העולות להר. לאחר הקמת מדינת ישראל, שונה שמה של הדרך ל”שדרות או”ם” כהוקרה לאומות המאוחדות על התמיכה בהקמת המדינה בכ”ט בנובמבר. עיריית חיפה שינתה שוב את שם, הפעם ל”שדרות הציונות”, כהתרסה על החלטת האו”ם החלטה 3379 שהשוותה את הציונות לגזענות. כמה סמלי שערבי שרצה ל״עלות״ מוואדי ניסנאס היה צריך לעבור בשדרות הציונות.
הבהאים בחיפה
חיפה היתה גם מרכז הדת הבהאי. באותה שנה של יסוד המושבה הגרמנית בחיפה, הובא הבהאא אללה לאיזור חיפה-עכו כאסיר של האמפריה העות׳מנית. כעבור שנים כאשר שוחרר הבהאא אללה ביקר במושבה הגרמנית מספר פעמים. הבהאא אללה ביקש מבנו, עבדול בהאא, לבנות קבר קדוש לבאב בהמשך רחוב כרמל של הטמפלרים אבל גבוה יותר במורדות הר כרמל. כמה סמלי שבתי הטמפלרים והקבר הקדוש של הבהאים הפכו לסמל של חיפה המודרנית. הטמפלרים הסכימו ברצון למקור את הקרקע על המדרון כי הכרמים שהם שתלו על המדרון לא הלציחו. זה המזל שלנו.
המרכז הבהאי העולמי הוא שוכן בצפון ישראל – בערים חיפה ועכו.
בחיפה שוכנים הגן הבהאי, הטרסות, הארכיון הבהאי הבינלאומי, בית הצדק העולמי,המרכז ללימודי הכתבים הקדושים, מרכז ההוראה הבינלאומי.
בעכו נמצא מתחם אל-באהג’ה.
הבאב
המבשרה הראשון של הדת הבאי, עלי מוחמד שיראזי سيد علي محمد شیرازی המכונה הבאב (“שער” – باب) הכריז על עצמו כהתגלותו החדשה והעצמאית של האל, והמהדי המובטח. הוא הוצא להורג בפרס בידי כיתת יורים ב-1850. עצמותיו רוסקו על ידי השלטונות, שרידיהם נשמרו בסתר בידי חסידיו הנותרים, עד אשר הועברו לקבורה במאוזוליאום בגני הבהאים שעל הכרמל בחיפה, בשנת 1909.
בהאא אללה
בהאא אללה -بهاء الله מירזא חוסיין עלי, הנביא המייסד של הדת הבהאית, היה מחסידיו של הבאב, ולטענתו, התגשמות נבואותיו של הבאב. בהאא אללה הכריז שהופעתו של הבאב בישרה את הופעתו של בהאא אללה (כשם שבנצרות יוחנן המטביל בישר את בואו של ישו; ומכאן הקשר אל קבורת שרידיו של הבאב על הר הכרמל, שכן זהו ההר של אליהו הנביא אשר על-פי המסורת יבשר את בואו של המשיח). בהאא אללה הטיף וכתב איגרות אודות הדת החדשה. גם הוא נרדף על ידי השלטונות, אך כיוון שהיה בן אצולה לא הוצא להורג, ולכן גורש לבגדאד, וב-1868, לאחר תלאות רבות, הוגלה ונכלא בידי הטורקים במצודת עכו. את שנותיו האחרונות (1879–1892), למרות היותו באופן רשמי אסיר של האימפריה העות’מאנית, בילה בהאא אללה באחוזת בהג’י מחוץ לעכו. במאי 1892, נתקף בהאא אללה בחום גבוה שעלה בהתמדה לאורך הימים הבאים, דבר שלבסוף הביא למותו ב-29 במאי 1892. הוא נקבר בקבר הקדוש הממוקם בסמוך לאחוזת בהג’י היום גני הבהאים בעכו.
הגן הבהאי חיפה
19 הטרסות מהוות את הציר המרכזי של המתחם.
19 הטרסות
הגן הבהאי
הקבר הקדוש של הבאב – מקדש הבאב
ב-1909 הונחו שרידיו של הבאב במאוזוליאום שהוקם במקום בו ניצב כיום מקדש הבאב. בלב הגנים הבאיים בחיפה ניצב מקדש הבאב בעל כיפת הזהב, מקום מנוחתו של הנביא-המבשר של הדת הבהאית. מקדש הבאב, שהושלם ב-1953. בקצה הצפוני של הרחבה ניצב מקדש הבאב. מעל לרחבה מטפסות תשע טרסות (ספרה קדושה לדת הבהאי) במעלה הכרמל.
לקבר הקדוש של הבאב כיפת זהב. שער הכניסה מקושט בסמלי דת הבהאי. לספרה 9 משמעות מיוחדת לכן היא מופיעה באחת דתמונות. הכניסה למבנה בלבוש צנוע בלבד, יחפים ואסור לצלם בפנים. ההיכאל, כוכב מחומש, סמל הבאב. הכוכב בעל תשעת הקודקודים הוא כיום הסמל המזוהה ביותר עם הדת הבהאית. המספר 9 מזוהה עם הדת הבהאית. בגימטריה סכום האותיות במילה “בהאא” (“זוהר”) הוא תשע, וזהו המספר הגבוה ביותר המיוצג בספרה בודדת, דבר שנודעת לו משמעות סמלית של “שלמות”.
If at first you don’t succeed, try, try again. בכל זאת מצאתי צילומים של פנים קבר הבאב.
האחמדים בחיפה
גם דת האחמדים יסדו את ביתם בחיפה. האחמדיה היא פלג מוסלמי שנוסד בהודו הרואה בעצמה דת גלובלית, שאמורה לכלול בנוסף למוסלמים גם נוצרים, יהודים והינדים – בשלום ואהבה. בניגוד לתורת הגיהאד של מוסלימים, התורה האחמדית שוללת שלילה מוחלטת אלימות. לפי האמונה האחמדית, ישו היה בן-אדם שלא נצלב ולא הועלה השמימה, אלא הורד מן העץ על ידי תלמידיו, עבר להודו, ושם מת בגיל 120 בעיר סרינגר שבקשמיר.
ראשית הכפר כבאביר בהגירתה של משפחת עודה מהכפר נעלין שבשומרון ב-1850. המקום היה עד אז כפר קטן בשיפולים המערביים של הר הכרמל, מעל נחל שיח.
ב-1924 הגיע לחיפה הח’ליף מירזא בשיר א-דין מחמוד אחמד בנו של מייסד העדה האיסלמית האחמדית מירזא ע’ולאם אחמד אל-קאדיאני. בני משפחת עודה החליטו להצטרף לקהילה האחמדית.
ב-17 במרץ 1928 הועבר “מרכז המשלחת האחמדית לארצות המזרח-התיכון” מדמשק לשכונת כבאביר (שיח צלף בערבית) שבחיפה. המקום היה עד אז כפר קטן בשיפולים המערביים של הר הכרמל, מעל נחל שיח. האחמדים מקפידים לא לשדר מואזין ברמקול בבוקר כדי לא להפריע לשכניהם היהודים..
איימן עודה,יו”ר סיעת חד”ש , הוא בן כבאביר. כמה הוא התרחק מאמונת האחמדיה.
בית רוטנברג
בית רוטנברג, בשדרות הנשיא 77, היה ביתו הפרטי של פנחס רוטנברג. הבית תוכנן על ידי שמואל רוזוב ונחנך ב-1939. קורות חייו של פנחס רוטנברג היו גדושים ומגוונים, מלאי פעילות. רוטנברג הספיק להתגורר בבניין זה רק כשנה. זה פנחס רוטנברג אבי ״תחנת הכח – נהריים״.
רוטנברג נפטר בשנת 1942 לאחר מחלה קשה מאוד. בצוואתו ביקש שלא יקראו אתרים ומוסדות על שמו, והדגיש את חשיבות חינוך הנוער: “הנוער שלנו – תקוות עתידנו”. את רכושו הוריש ל״אוצר פנחס רוטנברג״ לקידום חינוך הנוער בארץ. [כמה זה שונה מפוליטיקאים של ימינו!]
פנחס רוטנברג מנכ”ל חברת החשמל בשנים 1923 – 1941 ויו”ר מועצת המנהלים של חברת החשמל 1923 – 1926 יחוס: Israel Electric Corporation (חברת החשמל לישראל)
ב-1947 הוחרם הבניין בידי הצבא הבריטי. אחרי הקמת המדינה עבר המתחם, כמו שאר מתחמי הצבא הבריטי, לרשות צה”ל. רק ב-1958 חזר המתחם ליעודו המקורי ותחת “אוצר פנחס רוטנברג”.
טיילת לואי
טיילת לואי שהוקמה ב-1992 לאורך רחוב יפה נוף בחיפה ממלון בי וויו – Bay View (נוף לשעבר) עד אנדרטת הקיסר ומשקיפה לנוף מפרץ חיפה. הטיילת מאשרת תצפית נהדרת על הגן הבהאי, המושבה הגרמנית, הנמל, וכל מפרץ חיפה. הטיילת נתרמה על ידי פול ומאי גולדשמידט, תושבי חיפה שעלו מדרום אפריקה, לזכר בנם לואי (אוריאל) שנהרג בתאונת דרכים.
מסדר הכרמליתים (הקתולים) בחיפה – מנזר סטלה מאריס
מרכז פעילות מסדר הכרמליטית על הר הכרמל. מנזר הגברים בסטלה מאריס ומנזר נפרד לנזירות נמצא גבוהה יותר על הר כרמל. הנזירות הכרמליתיות סגורות במנזר והן עוסקות בתפילה ואינן יוצאות מן המנזר. בקרן הכרמל (דיר אל-מוחרקה) נמצא מנזר כרמליתי נוסף, הנושא את שמו של אליהו הנביא, שעל פי המסורת הכרמליתית, הוא המקום שבו התחולל המאבק בין אליהו לבין נביאי הבעל. בחצר המנזר שבקרן הכרמל ניצב פסל של אליהו הנביא.
סטלה מאריס
המסדר הכרמליתי הוא מסדר נזירים קתולי שנוסד במאה ה-12 על ידי נזיר בשם ברתולד (מת לאחר 1185), בהר הכרמל. עם התמוטטות הממלכה הצלבנית, חזרו הכרמליתים לאירופה ושבו לכרמל רק במאה ה-17. ב-1767 בנו את מנזר סטלה מאריס (כוכב הים) בראש הכרמל. הכנסייה מכונה במקור “גבירתנו של הכרמל”. מרים גם מכונה גבירתנו של ימאים.
המושג “כוכב הים” במסורת הנוצרית הקתולית הוא תיאור אחד ההיבטים של הבתולה הקדושה, שבהקשר זה מוצגת כמגוננת על יורדי ים. שם המקום נקבע בשנות העשרים של המאה ה-20 על ידי קונסול ספרד בעת הקמת המגדלור החדש. לאור המסורת הנוצרית, אומץ השם בידי הכרמליתים.
הסיפור היהודי: בכנסייה יש הנצחה לנזירה יהודיה, אדית שטיין. היא היתה פילוסופית יהודייה ילידת גרמניה שהתנצרה והפכה נזירה כרמליתית בשם תרזה בנדיקטה. שטיין נספתה במחנה הריכוז אושוויץ, ולאחר מותה הוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית בתור קדושה ובתור מרטיר.
מצבת חיילי נפוליון: מצבת חיילי נפוליון עם כיתוב בלטינית של קינת דוד על שאול
מצבת חיילי נפוליון
פסל מרים: ב-1894 נתרם על ידי ממשלת צ’ילה פסל מרים, אם ישו. הפסל עומד על עמוד שיוצר, ככל הנראה, על בסיס שברי תותחים ממלחמת האזרחים הצ’יליאנית ב-1891.
פסל מרים
אם כבר הגעתם עד כאן, הושבילים ממליץ לבקר גם במערת אליהו.
ואדי ניסנאס
סיור בחיפה לא תהיה שלימה בלי ביקור בשכונה ערבית – ואדי ניסנאס הצמוד לשדרות הציונות של המושבה הגרמנית. משמעות השם הערבי היא הנמייה. בניגוד לשכונות כחליסה וואדי סאליב, שעברו תמורות בעקבות העליות שלאחר קום המדינה, שמרה ואדי ניסנאס במידה רבה על מאפיינים רבים של זהותה כשכונה ערבית גם לאחר קום המדינה. עד 1948 היו רוב תושבי השכונה ערבים נוצרים, אך במהלך השנים ועם חילופי האוכלוסייה הפכו המוסלמים לרוב.
מאז שנת 1993 מתקיים בוואדי ניסנאס ובשכונת המושבה הגרמנית הסמוכה אליה, פסטיבל “החג של החגים” – مهرجان عيد الأعياد, בחודש דצמבר, הסמוך לחג המולד הנוצרי ולחג החנוכה היהודי. את הפסטיבל מארגן המרכז היהודי-ערבי “בית הגפן” – שמקור שמו כרמי הגפן של ההמושבה הגרמנית.
חיפה – מרכז דתות * כיצד התעוררות דתי מפינות רחוקות של כדור הארץ השפיעו על התפתחותה של כפר ישנוני בשם חיפה. בשנת 1761 הרס דאהר אל עומר בנה את חיפה מחדש במקום שבו מצויה כיום העיר התחתית.
